שיטת גישה ניתוחית הידועה בכינויה “ניתוח זעיר-פולשני”. הניתוח נעשה בעזרת מספר מצומצם של חתכים בעור (על פי רוב שניים או שלשה) אשר קוטרם כ 5-10 מ”מ ודרכם מוחדר לתוך המפרק הפגוע סיב אופטי עם מצלמה וכן כלי עבודה זעירים. המצלמה מאפשרת לראות את תוכן המפרק על גבי מסך. בעזרת המכשור הזעיר המוחדר למפרק ניתן לבצע פעולות ניתוחיות שונות, כגון כריתת קרע, תפירה של קרע, השתלת רקמה, הסרת גידול, ועוד. בכירורגיה של פציעות ספורט יש שימוש תדיר מאוד בשיטת כירורגיה זו, ועל כך ניתן לקרוא בהרחבה בפורטל בכתבות הנוספות.
זהו המדע העוסק בחקר התנועה של הגוף החי. לכל אדם (ולכל יצור חי למעשה) ישנם מאפיינים ביומכניים שונים – תבניות תנועה ויציבות. בכירורגיה של פציעות ספורט יש שימוש תדיר בכלי מחקר של מדע הביומכניקה על מנת ללמוד על סיבות הופעתן של פציעות ספורט שונות ועל מנת להעריך כיצד לטפל באופן המיטבי בפציעות השונות, החל בתכנון מדרסים, וכלה בניתוחים שונים.
רקמת סיבים לא גמישים המחברת את השריר לעצם. גיד האכילס לדוגמא אשר מחבר את שרירי הסובך (שרירי השוק האחרויים) אל עצם העקב הינו הגיד החזק ביותר בגוף, ועם זאת הוא פגיע ונוטה לעבור בשכיחות גבוהה תהליכי דלקת וכאב בספורטאים. כאשר יש תהליך של כאב בגיד התופעה נקראת “טנדינופתיה” וכאשר יש ממש דלקת אז התופעה נקראת “טנדיניטיס”.
כאן הכוונה להתכווצות סיבי שריר המתבצעת באותו רגע בו השריר מתארך. המצב המנוגד הוא התכווצות קונצנטרית בה סיבי השריר מתכווצים תוך כדי התקצרות השריר. במקרים בהם מתרחשת התכווצות אקסצנטרית מהירה מאוד ובלתי מבוקרת, יכול להיגרם קרע שרירי או תלישה של גיד או תלישה של גיד עם רקמת עצם. התכווצות אקסצטנרית נפוצה כמנגנון ליצירת קרע בגידי המסטרינגס, גיד ארבע ראשי, גיד אכילס ועוד. אמנם, בשימוש במנגנון התכווצות אקסצנטרית באופן מבוקר ואיטי, ניתן לסייע בטיפול במצבי דלקת ופגיעות כרוניות בגידים על ידי פיזיותרפיסט מיומן.
ברפואת הספורט חשוב לדעת כי זריקות סטרואידים אינן זריקות של סטרואידים אנבוליים אלא זריקות של חומר נוגד דלקת בלבד אשר מתבצעות לתוך מעטפת של גיד או לתוך מפרק. זריקות אלה מותרות על פי חוק למניעת סימום בספורט, אין להן השפעות שליליות על מערכות הגוף השונות והן שונות תכלית השוני מנטילת סטרואידים אנאבוליים אשר הם אסורים לחלוטין על פי החוק למניעת סימום בספורט. מטרת הזריקות כאמור היא להפחית דלקת וכאב ובכך לסייע בשיפור התפקוד, אף כי בחלק מהמקרים ההטבה היא לתקופה של מספר שבועות או מספר חודשים. לעיתים, לאחר תקופה זו יהיה צורך לשקול הזרקה נוספת או הזרקה של חומר אחר (תכשירי חומצה היאלורונית, תכשירי פלסמה עשירת טסיות למיניהם PRP) או לחילופין שינויים נוספים בפעילות או אף התערבות כירורגית.
כוחם של השרירים המייצבים של אזור האגן והבטן התחתונה חשוב מאוד בתפקוד של כל ספורטאי. אלו כוללים את שרירי רצפת האגן, שרירי הבטן העמוקים (כגון שריר הבטן הרוחבית) ומייצבי עמוד השדרה (כגון זוקפי הגב). פגיעה ביציבות וכוח שרירי הליבה יכולה לפגוע בתנועה המסונכרנת בעת ריצה וקפיצה או שינויי כיוון, יכולה להוביל לכאבי גב ולפציעות שונות בגפיים, כמו גם לבעיות במקומות אחרים בגוף. חיזוק כוחם של מייצבי הליבה מהווה מרכיב חשוב במרבית תהליכי השיקום והפיזיותרפיה הן לאחר פציעות אשר לא עוברות ניתוח והן לאחר התערבות ניתוחית בעקבות פציעה.
במפרק הברך שני סהרונים (מניסקוסים): מדיאלי ולטראלי. הסהרון הוא מבנה דמוי סהר ומכאן שמו, והוא מורכב מחלבון קולגן וכן סיבים של מולקולות נוספות המעניקות לו תכונות של גמישות ואלסטיות, וזאת בנוסף לתכולה של מים. לסהרון מספר תפקידים, ביניהם: הגנה על סחוס מפרק הברך על ידי סיוע לחלוקת עומס נשיאת המשקל, וכן תרומה ליציבות התנועה של מפרק הברך. תכונות אלה חשובות בעיקר בפעילויות ספורט, והן פחות משמעותיות בעת פעילות גופנית קלה כגון הליכה, רכיבה על אופניים, ושחיה. קרע של הסהרון הנגרם בעת פעילות ספורט יתבטא על פי רוב בכאב, נפיחות, הגבלת טווח התנועה, וקושי לשוב לפעילות ספורט. בביצוע ניתוח לקרע הסהרון ניתן לעשות שימוש בכריתה חלקית של הסהרון או בתפירה של הקרע וזאת בהתאם למיקום הקרע ולסיכויי החלמתו.
קבוצה של ארבעה שרירים אשר מניעים את המפרק בין עצם הזרוע (הומרוס) לבין עצם השכמה (סקפולה). תפקידם העיקרי הוא לייצב את מפרק הכתף במקומו ולאפשר תנועות יעילות של המפרק. השרירים והגידים הללו חשופים פעמים רבות לפגיעות, אם על ידי חבלה חריפה ואם על ידי תהליך שחיקתי המופיע עם השנים כתוצאה של תנועות רבות חוזרות ונשנות אשר מעורבת בהן הנפה של הזרוע.
האזור בו יש תנועה בין שני פרקים, או בין שתי עצמות למעשה. מפרק יכול להיות להפיק תנועה בטווח גדול ובו יהיה סחוס מפרקי היאליני כמו למשל מפרק הברך בו יש תנועה בין עצם הירך לעצם השוק, מפרק הקרסול בו יש תנועה בין עצם השוק לבין עצם התאלוס. מפרק יכול להיות גם מקום בו יש מעט מאוד תנועה, והסחוס בו אינו סחוס היאליני אלא סחוס פחות אלסטי שאינו מיועד באותה המידה לבלום זעזועים כמו למשל המפרק בין עצם העצה לעצם הכסל (המפרק הסקרו-איליאקאלי). יש לציין כי כל סוגי המפרקים חשופים לפגיעות בעת פעילות גופנית עצימה וממושכת.
פציעת ספורט בה נגרם קרע לרצועה. בד”כ קריעת הרצועה מדורגת מ-1 עד 3 כתלות בנזק הנגרם ובחומרת הפציעה. קריעה מוחלטת של כל עובי הרצועה יכולה להביא לחוסר יציבות ניכר במפרק.
רקמת הסחוס ההיאליני היא רקמה המאפשרת בלימת זעזועים ללא כאב והיא מכילה תאי סחוס ייחודיים, מים רבים, ומולקולות ענק הסופחות מים. ברקמת הסחוס באופן טבעי בשלב הבוגר אין תאי עצב ולכן עומס על הסחוס לא גורם כאב בפעילות כגון הליכה ואף ניתור או נחיתה. מאידך, רקמת העצם אשר נמצאת מתחת לרקמת הסחוס, כן כוללת קצות עצבים ועל כן פגיעה בעובי הסחוס באופן מלא יכולה בהחלט להוביל לכאב ניכר כאשר העצם אשר מתחת לסחוס משדרת כאב דרך קצות עצבים.
העצם הממוקמת בבסיס התחתון של עמוד השדרה ומהווה את חלקה הגרמי האחורי של טבעת עצמות האגן. היא בנויה מחמש חוליות אשר התמזגו. עצם זו ממוקמת כמו כן בין שתי עצמות הכסל (iliac bones) של האגן. עצם זו עלולה לספוג חבלות קשות בנפילות מגובה ובתאונות דרכים, אבל לעיתים היא מקור לכאב גם לעוסקים בפעילות ספורט חובבני ומקצועני ללא סיפור חבלתי קשה. דוגמאות למעורבות אזור זה של האגן בפציעות ספורט הן: שבר מאמץ של הסקרום אשר מופיע בעיקר בעוסקים בריצות למרחקים ארוכים, וכן מצב של דלקת במפרק בין עצם העצה לעצם הכסל אשר מכונה המפרק הסקרו-איליאקאלי (sacroiliac joint) אשר יכולה להופיע בספורטאים ולגרום כאב ממושך ואי נוחות רבה בחלקו האחורי של האגן.
פרונציה היא תנועה המתבצעת בחלקה האחורי של כף הרגל מיד עם מגע העקב בקרקע ונמשכת מספר שברירי שניה. תנועה זו מאפשרת בלימת זעזועים תקינהבעת המגע של הרגל בקרקע. באנשים עם חסר בתנועת הפרונציה יש סיכון מוגבר להעברת עומסי-יתר למערכת השלד, ויצירת כאב ופציעות. לעיתים תיתכן גם עודף תנועת פרונציה אשר גם לה יכולות להיות השלכות. את הפרונציה ניתן להעריך בבדיקה פשוטה על ידי רופא, אך באופן מדויק ומדעי יותר ניתן לבצע אנליזה של תבנית ההליכה במעבדה לביומכניקה על מנת לאתר חריגות מינימליות בתנועת הפרונציה. חשיבות הערכת הפרונציה היא בכך שמחקרים לאורך השנים הדגימו כי יש קשר בין חריגות בתנועת הפרונציה לבין יצירת שברי מאמץ ופציעות אחרות בשוקיים וכן בירך.
פרופריוספציה היא היכולת של מערכת העצבים לזהות את מיקומו של איבר או מפרק מסוים במרחב ולהפעיל מערכות מתוחכמות של סיבי עצם ושריר המאפשרים תנועה מסונכרנת בין אברי מערכת השריר-שלד. במצבים של אובדן יכולת הפרופריוספציה, כמו למשל לאחר קרע רצועות, פגיעה נוירולוגית, או אחר, יש סכנה ממשית להרס של המפרק הפגוע. יש חשיבות עצומה לשיקום הפרופריוספציה לאחר פציעות ספורט כחלק מתהליך הריפוי. חלק מהשיקום יכול להתבצע על ידי שחזור רצועות וחלקו על ידי פעולות של הפעלה מבוקרת ומתואמת המתבצע בהדרכת פיזיותרפיסט.
מבנה סיבי קשיח אשר מחבר בין שתי עצמות. למשל, רצועות במפרק הקרסול, רצועת במפרק הירך, רצועות במפרק הברך ועוד. תפקידן העיקרי של הרצועות הוא לסייע ביציבות המפרק. התרומה של הרצועות ליציבות המפרק מתבצעת הן על ידי עצם הפעלת המתח הפאסיבי ברצועה והן על ידי הפעלת מנגנוני פידבק (היזון-חוזר) בעזרת הפעלת חיישנים עצביים בנמצאים ברצועות ומפעילים רפלקס היוצר תגובה מהירה בשרירים התומכים במפרק (קשת רפלקס זו מכונה לעיתים “פרופריוספציה” שמשמעותה היא “הבנת מיקום המפרק במרחב” ויצירת יציבות של המפרק.
מדובר בבדיקת ההדמיה אשר בה נעשה השימוש התדיר ביותר בהדמיית פגיעות ברפואה של פציעות הספורט (פרט אולי לצילומי רנטגן שהם הבדיקה הפשוטה ביותר). הבדיקה מבוססת על הפעלת מגנט ענק הנמצא בתוך חדר כאשר הנבדק שוכב על מיטת בדיקה. אין בבדיקה זו כל קרינה ולכן היא נחשבת בטוחה מאוד בכל גיל, כולל בילדים אשר בהם יש רגישות מוגברת להשפעות קרינה מייננת. לבדיקה זו יש יכולת דיוק גבוהה ביותר בהדגמת פציעות ברקמות השונות, הן בתוך המפרקים והן מחוץ למפרקים, הן ברקמה רכה והן ברקמה גרמית. עם השנים, התפתחו טכניקות רבות לביצוע בדיקה זו אשר עושות שימוש במגנטים בעלי עוצמות שונות וכן מאפשרות להדגים ביתר-דיוק את הרקמות הספציפיות, למשל בדיקה מיוחדת להדגמת סחוס, בדיקה מיוחדת להדגמת פגיעות ברצועות, בדיקה מיוחדת להדגמת גידול וכדומה. לעיתים הבדיקה תתבצע לאחר הזרקת חומר ניגוד לווריד ולעיתים היא תתבצע לאחר הזרקת חומר ניגוד ישירות לתוך מפרק (במקרה זה הבדיקה נקראת “MRI – ארתרוגרפיה”).
