מהי פציעת ספורט?
“פציעות ספורט” הוא מושג רחב הטומן בחובו קשת של חומרה, החל בפציעות קלות כגון מתיחות של שרירים או נקעים קלים בלבד המצריכים על פי רוב לא יותר מאשר מנוחה של מספר ימים, קירור מקומי, וחזרה הדרגתית לפעילות עצימה לאחר שבוע או שבועיים, ועד לפגיעות קשות הכוללות פריקות של מפרק (ברך, קרסול, כתף, וכדומה), שברים, וקרעים ברצועות המחייבים טיפול בניתוח בהקדם, ובמקרים של ענפי ספורט אקסטרים מדובר לעיתים אף בפציעות מסכנות חיים.
נסקור להלן את קבוצות פציעות הספורט כפי שנהוג לחלק על פי המנגנון כדי להבין את מגוון הפגיעות בהן מדובר. נציין כי מובן שניתן לחלק את פציעות הספורט בדרכים שונות, למשל – על פי מקום הפגיעה בגוף (ירך, שוק, ברך, קרסול, כף רגל, כתף, מרפק וכו), על פי המקום יחסית למפרק (“חוץ-מפרקי” או “תוך-מפרקי”), על פי משך השיקום הצפוי, ועוד. בסקירה שלהלן נבצע את החלוקה כפי שמקובל לאורך שנים רבות לבצע במהלך המשחקים האולימפיים.
סקירה של פציעות הספורט במשחקים האולימפיים נעשית באופן מדעי כבר שנים רבות על ידי יצירת בסיס נתונים אשר לו שותפים הצוותים הרפואיים של כל המשלחות, והיא מאפשרת הבנה של קשת הפציעות, וכן נותנת כלים לצוותים הרפואיים להיערך בהתאם לממצאים של אירועי הספורט הקודמים. לדוגמא, במהלך המשחקים האולימפיים אשר נערכו בלונדון 2012 הסתבר כי 11% מהספורטאים סבלו מפציעת ספורט, וכן 35% מהפציעות הללו מנעו את השתתפות הספורטאי באימונים ובתחרויות לפחות לפרק זמן מוגבל. מכיוון שבאירוע מסוג זה, אירוע הספורט הגדול בעולם, משתתפים מעל 10,000 אתלטים, ברור שמספר הפציעות הוא רב, והיכולת ללמוד את מהותן של הפציעות ואת משמעותן מבחינת הספורטאי היא משמעותית.
4 סוגי פציעות ספורט
- פציעות ללא-מגע (Non-contact injuries)
- פציעות שימוש-יתר (Overuse injuries)
- פציעות כתוצאה מהתנגשות עם ספורטאי אחר (Body-contact injuries)
- פציעות כתוצאה מהתנגשות בחפץ קהה בסביבת פעילות הספורט
נסקור ביתר פירוט כל אחד מהסוגים:
1. פציעות ללא-מגע (Non-contact injuries)
כאן מדובר בפציעה הנגרמת כאשר הספורטאי מבצע באופן פתאומי שינויי כיוון או נחיתה על הרגל באופן לא יציב או בלימה מהירה בכר-הדשא. דוגמאות לפציעות אשר נגרמות במנגנון זה:
- ברך – כאן אופייני מאוד קרע של רצועה צולבת קדמית או קרע של מניסקוס;
- קרסול – כאן אופייני קרעים בדרגות חומרה שונות ברצועות הקרסול (נקע בדרגות שונות);
- ירך – עומס מהיר על גידים סביב הירך והאגן יכול להביא לקרע ותלישה של גידים;
- מפרק ירך – כאן תיתכן תת-פריקה של מפרק הירך עם נזק למבנים בתוך המפרק.
פציעות ספורט אלה אופייניות לענפים הכוללים משחקי כדור קבוצתיים (כדורגל, כדורסל, פוטבול), ענפי קפיצות ונחיתות יחידניים (התעמלות, וכן אתלטיקה כולל קפיצות וריצות מהירות – ספרינטים), ענפי קרב שונים (ג’ודו, טאקוונדו).
מאפייני הפגיעות האלה: הספורטאי ידווח כי שמע רעש או הרגיש קרע באזור הפגוע. פעמים רבות הספורטאי יקרוס ממש אל המשטח ולא יוכל להתנייד אלא בצליעה קשה או באלונקה, במפרק תופיע נפיחות משמעותית ומהירה, ובמקרה של תלישת גידים (בירך למשל) תופיע במהירות “המטומה” (שטף-דם) תחת העור שניתן יהיה לראות בקלות.
יש נטייה לחשוב כי אם הפציעה נגרמה “ללא-מגע” בספורטאי אחר אז היא לא משמעותית. זו טעות כמובן כי במנגנון זה נגרמות פציעות חמורות מאוד שחלקן ידרוש התערבות ניתוחית. במקרים רבים השבתת הספורטאי מפעילות ספורט לאחר פגיעות אלה תהיה לתקופות של מספר חודשים.
2. פציעות שימוש-יתר (Overuse injuries)
כאן מדובר בפציעה אשר נוצרת לאורך זמן בתהליך של מספר שבועות או מספר חודשים ולא באירוע בודד חריף (אם כי ברור שאירוע בודד חריף יכול להחמיר פציעה מסוג זה שהתפתחה לאורך זמן רב). במקרים אלה קצב החלמת הרקמה הפגועה הוא איטי מקצב פירוק הרקמה, והאיזון בין “בניה” ל”פרוק” למעשה מופר מהצב הטבעי והתקין שלו. ההחלמה אינה מיטבית בכל המשך של הפעילות והנזק הולך ומצטבר ליצירת בעיה כרונית.
דוגמאות לפציעות אשר נגרמות במנגנון זה:
- שברי מאמץ: חשוב לדעת בהקשר זה להבחין בין שברי מאמץ “מסוכנים” אשר נוטים להתקדם לשבר מלא עם קשיי החלמה ואשר ידרשו פעמים רבות התערבות ניתוחים (שבר מאמץ בצוואר עצם הירך, שבר מאמץ במסרק החמישי בכף הרגל, שבר מאמץ קדמי של עצם הטיביה), לבין שברי מאמץ “בלתי מסוכנים” אשר נוטים לחלוף תוך מספר שבועות ללא טיפול ניתוחי (שברי מאמץ בשליש המרוחק המדיאלי של עצם השוק ועוד).
- טנדינופתיות (פגיעות כרוניות דלקתיות בגידים): אופייני לדלקות בגיד הפיקה, גידים סביב עצמות האגן ובמפשעה, ועוד.
פציעות אלה אופייניות בעיקר לעוסקים באתלטיקה קלה ובעיקר במקצועות כגון ריצות למרחקים ארוכים קפיצות לגובה או לרוחק, אבל הן יכולות להופיע גם בספורטאים העוסקים בענפים כגון כדורגל והתעמלות.
מאפייני הפגיעות האלה: הספורטאי ידווח כי יש החמרה הדרגתית בכאב על פני שבועות וחודשים ויבחין כי יש ירידה בהישגים בספורט למרות שלא קיים אירוע חבלתי חריף ברור שהקדים את התלונות. מבחינת המשמעות של הפגיעות הללו, יש לזכור כי במרבית המקרים לא יידרש ניתוח אלא טיפול שמרני בפיזיותרפיה ולעיתים זריקות כגון מוצרי דם (PRP), אבל מן הצד השני מדובר בפגיעות שיכולות להטריד את הספורטאי במשך תקופות ממושכות מאוד ולפגוע בהישגים לאורך זמן. כמו-כן, כאשר מדובר בשברי מאמץ “מסוכנים”, תהליך ההחלמה ממושך עוד יותר ולעיתים כאמור יידרש ניתוח.
3. פציעות ספורט כתוצאה מהתנגשות עם ספורטאי אחר
כאן האופייני הן פגיעות כדוגמת חבלות קהות וקרעים בשרירים בגפיים. יתכן אמנם גם פגיעות במפרקים מכיוון שחבלה מספורטאי אחר יכולה להוביל למעידה מסוכנת ותנועה בלתי רצונית במפרק.
כאן הענפים האופייניים הם בעיקר משחקי כדור קבוצתיים כאשר מספר גדול של שחקנים נעים זה לעומת זה במהירות גבוהה. על פי רוב הפגיעות הנובעות מחבלה ישירה בגפיים אינן מובילות להגבלה קשה כיוון שבדרך כלל החבלה קהה, וגם אם נוצר דימום בשריר, הנטייה של הדימומים הללו היא להיספג תוך זמן לא ארוך. הטיפול לאחר החבלה יכלול קירור מקומי, לעיתים נוגדי כאב ודלקת למספר ימים, ומנוחה יחסית מפעילות מאומצת לתקופת זמן לא ארוכה. יש מקרים נדירים בהם דימומים בשרירים לאחר חבלה יכולים להסתייד, מצב הנקרא Myositis ossificans. במצב זה יכול להיות כאב ממושך מספר חודשים, ותואר אף מצב נדיר בו נדרש להוציא הסתיידויות כאלה בניתוח עם החלמה טובה מאוד וחזרה לספורט.
4. פציעות ספורט כתוצאה מהתנגשות בחפץ קשה
כאן מדובר בהתנגשות עם חפצים בסביבת תחרות הספורט, לדוגמא התנגשות בעמוד, או התנגשות ברכב. מדובר כאן בעיקר בענפי אקסטרים כגון אופני הרים וכדומה. לאור האנרגיה הקינטית הגבוהה אשר בה הספורטאי נפגע, יתכנו כאן פגיעות קשות ואף פגיעות ראש מסכנות חיים, פגיעות עמוד שדרה וכדומה, בדומה לתאונות דרכים בכביש. במצב זה הצוות המטפל יכלול לא רק את האורתופד ספורט אלא גם צוותים כירורגיים נוספים.
לסיכום, אף על פי שחלק מפציעות הספורט יהיו קלות ויחלפו תוך טיפול פשוט במנוחה יחסית, קירור מקומי, ונוגדי כאב מספר ימים, חלקן של הפציעות עלול להיות חמור עד כדי צורך בהתערבות ניתוחית. על כן, יש להיות ערים למנגנון הפציעה, ולפנות לייעוץ מקצועי בהתאם. אבחון מוקדם וטיפול ממוקד יכולים להקטין את משך תהליך ההחלמה ולאפשר בסופו של התהליך חזרה מיטבית לפעילות ספורט רצויה.